<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן כ"ה</h1>
<h2>דף קיב.</h2>
דין יש ליזהר שלא לחתוך כבד על גבי גחלים בסכין. וכן בשר שלא גמרה פליטתו. דלא הוי ליה יד סולדת. יש לתמוה כשנותנים כבד על גבי גחלים ומנקרין כשהוא חם בסכין (בשם בטר' וצלה) והוא רותח על גבי גחלים, למה אין הסכין נאסרת. וכן כשצולין בשר שלא גמרה פליטתו בשפוד או על גבי גחלים ומחתכין אותו בסכין כדי למהר צלייתו. דנהי דגבי ככר שחתך עליה בשר אמר, שמואל אסרה, רבא אכיל ליה וקרי [ליה] חמר בישרא, (דהי) [זהו] אחר שנגמרה צלייתו קצת, אחר שתעלה תמרתו, כדמוכח שמעתתא, דפריך [מן] שמואל אדשמואל. וגם צריך לפרש ששהה יותר מעליית תמרתו כדפי' גבי שאני התם דאגב דוחקא דסכינא פליט, דאחר עליית תמרתו [מיירי] מדלא שרי רב אשי מה שפלט אחר כך, ואילו בככר אמר רבא אכיל ליה וקרי ליה חמר בשר. א"כ לא תאמר דרבא פליג אדרב אשי דהכי הילכתא. אבל קודם עליית תמרתו מיהו אסיר לכולי עלמא. וקודם הזמן הזה רגיל לנקוב בסכין הכבד כשהוא על גבי גחלים וכן בשר. והא דמשמע שמואל דשדייה אוסר הככר שחתך עילויה בשר, וחשיב ליה דם רותח (שאין) [ש]היד סולדת בו, למה לא אסר כמו כן (הכבד) [הסכין] שאותו דם דאסמיק נכנס בו, וגם הבשר משמע שצריך הדחה או קינוח קצת, שהוא מלוח מבחוץ דם האיסור שנפל ממנו על הככר, ודם האיברים אסור היכא דפירש. והיינו דפירש.
